<h1>מחזור רומי — הלכות נדה</h1>
<h2>דף יז.</h2>
ומצות בדיקה בצמר לבן או בבגד פשתן לבן ישן, שהוא רך והדם נדבק בו.
<h2>דף ל.</h2>
ויולדת יש לה דין נידה, ואפילו ילדה בלא ראיית דם כל עיקר, ואפילו לנפלים. וצריכה שתשב תחילה שבעה לזכר וארבעה עשר לנקיבה, בין רואה בין אינה רואה. וסופרת אחרי כן שבעה נקיים, והרי היא ראויה לטבול ומותרת לבעלה. אלא שיש מקומות שנהגו לנהוג טומאה בכל ימי טוהר, שהם שלשים ושלשה לזכר וששים וששה לנקבה, וסומכין על הפסוק שנאמר בכל קודש לא תגע זה בעלה, שנאמר (ירמיה ב') קודש ישראל לה'. ואפשר שהראשונים שהנהיגו כן מצאו בקעה וגדרו גדר, ועל כיוצא בזה אמר שלמה המלך בחכמתו (משלי א') שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך.
<h2>דף נח:</h2>
ואפילו אם לא הרגישה בראיית דם, אלא שמצאה כתם של דם בחלוקה או בסדין שעל גבי מטתה במקום שיש להסתפק שמא מאותו המקום יצא אותו דם, צריכה לישב שבעה נקיים. ואם יש בבשרה מכה, או בבשר בעלה, או בבשר מי שישן עמה במטתה, שיש לתלות הדם עליהם טהורה. ושעור הכתם כגריס.
<h2>דף סג:</h2>
ולא מן הנידה בלבד צריך אדם לפרוש, אלא אפילו מן הטהורה שיש לה וסת קבוע לראייתה, צריך אדם לפרוש ממנה מתשמיש עונה אחת לפני ווסתה. וכמה היא עונה, יום או לילה. כיצד, היתה רגילה לראות מחמשה עשר לחמשה עשר ביום, צריך לפרוש הימנה כל אותו היום, בלילה, פורש ממנה כל אותה לילה, לפי שדרך האורח לבא בזמנו, ואפשר שתראה בשעת תשמיש. ואין חלוק להיות רגילה בתחלת העונה לסוף העונה. ואשה שקבוע ווסתה בסימנין, כיון שמרגשת בסימנין צריך לפרוש הימנה אף על פי שלא ראתה דם עדיין, שמא תראה בשעת תשמיש, ויבא לידי חיוב כרת. ואלו הן הסימנין, מפהקת, ומתעטשת, חוששת בפי כרסה ובשיפולי מעיה, וכמין צמרמרות אוחזים אותה.
<h2>דף סה:</h2>
והכונס את הבתולה, בועל בעילת מצוה ופורש. ואף על פי שרואה דם בתולים קודם גמר ביאה אינו חושש, אלא גומר ביאתו ואחר כך פורש ממנה מיד, ומן המטה ומכל עניין כנידה גמורה. ואם אינה רואה דם אחר, בודקת אותו מקום יפה יפה בבגד רך ולבן, ומנקה את עצמה היטב, ויושבת שבעה ימים וטובלת כשאר הנידות.
היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי, שהיתה מרגשת בראיית דם, אמרו חכמים נועץ צפורניו במטתו, ופוסק מתשמיש עד שימות האבר ופורש. ולא התירו לפרוש באבר חי, לפי שיציאתו הנאה לו כביאתו. ואם הוא רואה שיצרו תוקפו ואינו יכול לכובשו, שמתיירא שמא יבא לידי גמר ביאה, מוטב למהר ולפרוש לו מיד, שמא לא ימות אברו ויבא לידי גמר ביאה ונמצא מתחייב כרת, שהוא בועל את הנידה, שלא הותרה גמר ביאה בראיית דם אלא בדם בתולים בלבד.
<h2>דף סו.</h2>
ונדה נקראת האשה שמוציאה דם מאותו מקום, ואפילו אם נעקר מן המקור וישב לו בבית החיצון. ולא תאמר שאינה נידה אלא כשרואה דם בשופע, אלא אפילו אם ראתה ראייה אחת, וטיפה אחת קטנה כחרדל, הרי היא בטומאת נידה, לפי שדם נידה מטמא במשהו. ותשב שבעה ימים נקיים, שלא תראה בהם דם כל עיקר, מלבד אותו היום שפוסקת בו את ראייתה, שכן אמרו חכמים אמר רבי זירא בנות ישראל הן החמירו על עצמן אפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבות עליו שבעת ימים נקיים.
ויולדת יש לה דין נידה, ואפילו ילדה בלא ראיית דם כל עיקר, ואפילו לנפלים. וצריכה שתשב תחילה שבעה לזכר וארבעה עשר לנקיבה, בין רואה בין אינה רואה. וסופרת אחרי כן שבעה נקיים, והרי היא ראויה לטבול ומותרת לבעלה. אלא שיש מקומות שנהגו לנהוג טומאה בכל ימי טוהר, שהם שלשים ושלשה לזכר וששים וששה לנקבה, וסומכין על הפסוק שנאמר בכל קודש לא תגע זה בעלה, שנאמר (ירמיה ב') קודש ישראל לה'. ואפשר שהראשונים שהנהיגו כן מצאו בקעה וגדרו גדר, ועל כיוצא בזה אמר שלמה המלך בחכמתו (משלי א') שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך.
ואשה, בין גדולה בין קטנה, בין בתולה בין בעולה, ואפילו לא ראתה דם מעולם, כיון שתבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לבדוק את עצמה ולישב שבעה נקיים, ואפילו אינה מוצאת דם, שמא מתוך חימוד רואה דם ואינה מרגשת. והרי היא צריכה חפיפה וטבילה כמו נידה גמורה.
וימים שהאשה רואה בהן, וימים נקיים שהיא סופרת לטהרתה, אפילו ספרה כמה וכמה ימים טהורים בלי מספר, כלן הם בחזקת טומאה לבעלה כל זמן שאינה טובלת. ואסורה לאכול ולשתות עמו על שלחן אחד, אלא אם כן עושים הכר ושינוי ביניהם. כל שכן שאסור לאכול עמה בקערה אחת, ולשתות עמה בכוס אחד, ולישן עמה במטה אחת. ואפילו במסירת חפץ או כל דבר מידו לידה או מידה לידו, ראויין להזהר עד שתטבול. ואמרו חכמים (כתובות ס"א ע"א) כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נידה עושה לבעלה, מבשלת, ואופה, וקוצה לה חלה, חוץ ממזיגת הכוס ורחיצת פניו ידיו ורגליו, והצעת המטה בפניו, אבל שלא בפניו מותרת להציע את מטתו.
<h2>דף סו:</h2>
ואחר שעברו על הנידה שבעה ימים של ימים נקיים, שבדקה עצמה ולא ראתה בהן דם כל עיקר, צריכה שתרחץ כל גופה ביום שביעי במים חמין, ותחוף את ראשה, שלא יהא שום דבר חוצץ על בשרה, ולא יהיו שערותיה סרוכות ודבוקות זו בזו. לפיכך סותרת את קליעתה וחופפת את ראשה וכל גופה, וסורקת שערותיה במסרק, ומדיחה את קמטיה ותחת אציליה וצידי אזניה, ואת בית הסתרים שלה, בחמין. וגוזזת את צפורניה, וחוצצת בין שיניה, שלא יהא שום דבר חוצץ עליה. ואף על פי שבית הסתרים אינו צריך ביאת מים, מכל מקום צריך שיהא ראוי לביאת מים. וזהו דין חפיפה בנידה ויולדת, ואשה שרואה כתם, וגר, וגיורת, ובעל קרי וכל חייבי טבילות. ואם טבלו בלא חפיפה, אין טבילה עולה להם כלום.
וכשהיא עולה מבית הטבילה צריכה לברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו על הטבילה. וצריך לחוץ בבגדיה או בחלוקה, כדי שלא יהא לבה רואה את הערוה. ויש לומר שראויה לברך קודם טבילה כדרך כל שאר המצות, שהרי נידה קוצה לה חלה ומברכת עליה. ואחד אדם ואחד אשה הטובלין שוין לחפיפה ולברכה. אך האדם יכול לטבול לקרויו אפילו בעמוד השחר. ואשרי אנוש יעשה זאת ואשה תחזיק בה, לנהוג עצמן בטהרה ונקיות ופרישות להתקדש שלא יבאו לידי אסור, שכל המקדש את עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה (יומא ל"ט ע"א), ולא עוד אלא שזוכין לבנים זכרים יראי השם, שנאמר (קהלת י"א) תן חלק לשבעה, אילו שבעת ימי נידה, וגם לשמונה, אילו שמונת ימי מילה, כי לא תדע מה יהיה רעה על הארץ, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.
<h2>דף סז.</h2>
ובשעת טבילה לא תעמץ עיניה ביותר, ולא תפקחם ביותר, וכן שפתיה. ותרחיב מעט יריכותיה, כדי שיהא בית הסתרים שלה ראוי לביאת מים. ולא תחזיק ביד חבירתה, לפי שיד חבירתה חוצצת בין בשרה למים. וצריכה שתשקע כל גופה במים כאחת, שאפילו משהו משער אחד של ראשה לא נשקע במים לא עלתה לה טבילה, וכל חומר הנידה עליה.
<h2>דף סז:</h2>
ואשה לא תטבול אלא בלילה, ואפילו עברו עליה שבעה ימים נקיים. טעם הדבר משום סרך בתה, שכיון שרואה את אמה טובלת ביום, אף היא באה לטבול ביום, ואינה מבחנת בין יום שביעי ליום שמיני ותשיעי. ואם בית הטבילה רחוק, או שהיא יריאה לטבול בלילה מפני גנבים או דבר אחר, הרי היא מותרת לטבול ביום שמיני. ואפילו ביום שביעי ראוייה לילך לבית הטבילה סמוך להערב שמש, כדי שתהא שקיעת החמה בעלייתה מבית הטבילה.
<h2>דף סח.</h2>
וצריכות לחוף ביום טבילה סמוך להערב שמש, כדי שתסמוך חפיפה לטבילה. ואם חל זמן טבילתה במוצאי שבת או במוצאי יום טוב, הרי זו חופפת וסותרת את קליעות ראשה וסורקת את שערה מערב שבת ומערב יום טוב, ובמוצאי שבת או במוצאי יום טוב טובלת.
ושבעה נקיים שאמרנו, צריכין להיות נקיים מתחילתן ועד סופן, שלא תהא טומאה מפסקת ביניהן. וצריך שיהיו שבעה מלבד היום שפוסקת בו את ראייתה. וצריכה לבדוק עצמה ביום שפוסקת בו את ראייתה בין השמשות, כדי שתכנס בטהרה לספירת שבעה נקיים.
ומצות בדיקה בצמר לבן או בבגד פשתן לבן ישן, שהוא רך והדם נדבק בו.
<h2>דף סח:</h2>
ושבעה נקיים צריכה לבדוק את עצמה בכל יום. ואם שכחה ולא בדקה אלא יום ראשון ויום שביעי בלבד ומצאה טהורה, הרי הן בחזקת טהרה, ולערב טובלת. והזריזה להרבות בבדיקה הרי זו משובחת.
